מה יקרה אם זה לעולם לא יקרה?

זאת אולי ה-שאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמינו, ומתחמקים ממנה כמו "ניו" במטריקס. אני מאמינה עד עמקי נשמתי שמשאלות הלב שלנו נועדו לגשמה, ושכשאנחנו נאמנים להם, כל המציאות מתגייסת לתמוך בדרך.
אבל השאלה הזו היא בראשיתית, היא חייבת להיות שם, בדרך שלנו. כי כל מה שמסתתר מאחוריה הם הסיבות ל"למה זה לא קורה כבר עכשיו?".
אם היה לי האומץ או חסר הלב לשאול מטופלת פוריות: מה יקרה אם זה לעולם לא יקרה? אני חושבת שאני יודעת מה תהיה התשובה שלה.

ריפוי אנרגטי, יצירת מציאות

העולם היה שטוח עד שגילו שהוא עגול. לקח 80 יום להקיף את כדור הארץ, עד שהומצאו המטוסים, מאז זה פחות מיומיים. למידע להגיע מצד אחד לשני לקח חודשים ואז שבועות ועכשיו שניות. דברים הם בלתי אפשריים עד שהם נהיים אפשריים. יש המון מידע שאינו זמין לנו עד שהוא נהיה זמין, והעולם משתנה. זה שאנחנו לא מצליחים להבין משהו לא עושה אותו בלתי אפשרי. אנחנו משתכללים כל הזמן, ואין כמו התקופה הזו להבין עד כמה יש דברים שהיו בלתי אפשריים, בלתי נתפסים בדור של הסבים שלנו, ולדור הילדים שלנו הוא טבע שני.

בדיוק בגלל זה כל כך קשה לקבל את העוצמה של ריפוי אנרגטי. המידע הזה חדש, מנוגד לכל מה שאנחנו מכירים במציאות, זה אמורפי, רובינו לא רואים את זה ולא מרגישים את זה. איך נדע שמשהו באמת קרה שם אם אין לנו אפילו את החושים שלנו לתמוך בזה?  צריך להאמין בזה כדי שזה יעבוד?

לא, לא צריך להאמין בזה. אמונה וספק לעולם יהיו קשורים זה בזה ויביאו עלינו סבל של מאמץ שווא להוכיח, להגשים, להאמין, להתאכזב. אמונה היא נהדרת כשהיא באה לנו בקלות, אבל היא שוברת כשהיא מתפוגגת. אמונה דורשת מאמץ אין סופי במשהו שאינו מוחשי.

הגוף שלך מ-ד-ה-י-ם! מגיע לו יותר. הגיע הזמן לאהוב.

הגוף שלנו הוא דבר מעורר פליאה במורכבות, בפונקציונאליות, בחוכמה שבו. ככל שאני עובדת יותר עם הגוף, אני נדהמת כמה אנחנו יודעים עליו, ויותר מזה, כמה עוד נסתר מהבנתינו.

אותו כאב הגב אצל עשרות אנשים, יגיע עם מסר אחר לחלוטין אצל כל אחד.

אותה המיגרנה, תציג את עצמה עם סימפטומים שונים ותבטא את אותה  התקיעות, אך עם אין ספור סיפורים אישיים, אינטימיים, ייחודיים, שאין שני לו.

הגוף שלנו הוא פלא. הוא גאוני.

אני רואה מאות אנשים שמעבירים חיים שלמים מבלי לתת כל כבוד (שלא להגיד יראת כבוד) לדבר המופלא הזה. איך יכול להיות מובן מאליו שהגוף שלנו אמור לתפקד באופן מיטבי לאורך שנים, ללא כל טיפול, טיפוח, והתייחסות?!

המיניות החדשה

בגיל 19 היתה הפעם הראשונה שלי לאהוב פיסית. היו המון הזדמנויות לפני, אבל היה חשוב לי לחכות למישהו שאני יאהב ממעמקי ליבי. וכך היה.
וכמה מושלם שהיה בגיל 19, ככה מזעזעים היו רוב החיבורים אח"כ. הרוב, לא הכול.

בכל תחילה של קשר חדש, ניסיתי להסביר את המשמעות של החיבור ללב, של הכבוד. לא אותו הכבוד של אגו, אלא כבוד אחר לגמרי, כזה שמתקרב ליראת כבוד. מתוך המקום של חיבור מקודש.

היו את מי שהתווכחו איתי על כמה שסקס זה פיסי, ושהקשר שלו לאהבה מיותר לגמרי ומצמצם אפשרויות.
היו את מי שהנהנו בסקרנות והלב שלהם היה שבור מכדי לייצר את העומק.
היו הבודדים שהצליחו לפתוח את הלב ולהתמסר לביחד.