המיניות החדשה

בגיל 19 היתה הפעם הראשונה שלי לאהוב פיסית. היו המון הזדמנויות לפני, אבל היה חשוב לי לחכות למישהו שאני יאהב ממעמקי ליבי. וכך היה.
וכמה מושלם שהיה בגיל 19, ככה מזעזעים היו רוב החיבורים אח"כ. הרוב, לא הכול.

בכל תחילה של קשר חדש, ניסיתי להסביר את המשמעות של החיבור ללב, של הכבוד. לא אותו הכבוד של אגו, אלא כבוד אחר לגמרי, כזה שמתקרב ליראת כבוד. מתוך המקום של חיבור מקודש.

היו את מי שהתווכחו איתי על כמה שסקס זה פיסי, ושהקשר שלו לאהבה מיותר לגמרי ומצמצם אפשרויות.
היו את מי שהנהנו בסקרנות והלב שלהם היה שבור מכדי לייצר את העומק.
היו הבודדים שהצליחו לפתוח את הלב ולהתמסר לביחד.

קולפוסקופיה? פאפ? למה אנחנו לא הולכות, ולמה מאוד כדאי לנו!

עד כמה שאני טבעית ומחוברת לגוף שלי, אני עדיין מקפידה פעם בשנה לעבור בדיקת פאפ. זה עולה לי כלום, הבדיקה עדינה, והרופא שלי מותק. מצאתי לי רופא שכל-כך נוח לי אצלו בחדר, שאין לי אף סיבה לדילמה בראש, או כיווץ בגוף ממחשבה של להגיע אליו לבדיקה.

בדיקת הפאפ האחרונה שלי יצאה לא תקינה. זה קרה לי כבר פעם, כשהייתי בת 24. הרופאה שלי דאז  לקחה אותי לשיחה רצינית על הסיכוי שזה סרטני לעומת הסיכוי שזה כלום. אני זוכרת בדיוק איך הרגשתי, איך שזו יכולה להיות נקודת תפנית מאוד מעציבה בחיים שלי, וזו יכולה באותה המידה להיות נקודת הוקרת תודה ענקית.

אפילו שהזיכרון שלי מבדיקת הקופלופסקופיה מגיל 24 היה סביר לחלוטין, גם הפעם מצאתי את עצמי מעט מודאגת. לא חששתי מהתוצאות, חששתי מהנוכחות של רופא שאני לא מכירה. ברור לי שאני יכולה לבקש מלווה בחדר. כמובן שעם תטא הילינג, דאגתי מראש לזמן לי את הבדיקה הכי נעימה האפשרית...