מגנוט מתחיל עכשיו

כל כמה זמן אני מתבוננת במציאות שלי ושואלת את עצמי: האם זה המקום שאני רוצה להיות בו? האם אני שמחה בבחירות שלי? האם אני מרגישה בנתיב הלב שלי?

המציאות שלנו ברגע זה היא תוצר של האמונות, המחשבות, הרגשות והמעשים שלנו. ככל שאנחנו נאמנים לרצון הלב, ופועלים בהתאם, כך שאנחנו חווים את המציאות כ"להיות במקום הנכון בזמן הנכון". המציאות מרגישה מדוייקת ותואמת לרצון.

כשהתיאום הזה לא בא לידי ביטוי במציאות, אנחנו בסוג של "עיוורון שיפוטי" כלפי המציאות כפי שהיא עכשיו, כשבעצם The best things in life are free. שמחה, אהבה, חיבוק, הכלה, נתינה וכו', הם לגמרי במציאות שלנו כל הזמן.

אז מצד אחד חוסר התיאום בין הרצון למציאות זה סימן שיש עוד מה לעשות כדי להמשיך ולשפר ולדייק. להיות אמיצה מספיק כדי להיות נאמנה לרצון הלב.

7 דרכים לתמוך בתדר הלב

לפני כמה ימים צללתי רגשית. הרגשתי שכל מה שאני עושה נתקע באיזה קיר נעלם. האשמתי את מרקורי שבטח שוב בנסיגה, ובשערים האנרגטיים שכל הזמן נפתחים ומשפיעים מידי על אנשים כמוני.

לפעמים אנחנו צריכים קביים, לתחזק שמחה, קלות, אהבה. הנה כמה מעולים שאני משתמשת בהם כשהכל נהיה לי דחוס ואפרורי...

1.    מתיחות.
תנועה מכל סוג, תהיה טובה לשחרור הורמונים שמעלים מצב רוח.
תנועה טובה של הדם וחמצן תמיד יהיו תומכים ל"שמירה על תדר גבוה".
מתיחות מביאות איתן איכות של גמישות. גמישות בגוף מעודדת גם גמישות מחשבתית, והפתרונות מגיעים כשיש להם לאן לחדור.

2.    שתייה.
כשאנחנו מיובשים, הגוף שלנו דחוס, הדם שלנו סמיך, האנרגייה שלנו נמוכה.
שתיית כמות מספקת של מים היא קריטית לגוף, אבל היא חשובה גם לנפש.
שימי לב להקפיד על 2 ליטר מים ביום (אפשר גם תה צמחים).
קפאין מכל סוג (קפה, תה, שוקולד) מוציא מים מהגוף.

הוקרת תודה בצורת ריבית פלוס פריים

כסף הוא נושא שחשבתי שלעולם לא אכתוב עליו, בעיקר כי החובות והחסר שבו חייתי רוב שנות בגרותי, עוררו בי בושה. אולי כי לימדו אותי שחשוב להסתיר או שלא מדברים על כסף, או שצריך לשחק אותה שהכל בסדר גם כשלא.

הבעיה שבושה והסתרה (כשכל שאר האספקטים בחיים שלי גלויים וחשופים), ממשיכים את המידור של החלק הזה בתוכי, ומקטלגים אותו כ"לא בסדר".

מה שמתוייק בתת המודע שלנו כ"לא בסדר", נמצא אי שם ברקע ומממגנט אליו עוד מעצמו: עוד "לא בסדר".

אם נתייחס למצב בו נמצאים בהישרדות כלכלית: המיקוד האין סופי בקושי, בחוסר, בקושי, ברצון הלא ממומש, כל אלה מגדילים עוד יותר את החסר. מהסיבה הפשוטה ששם נמצא המיקוד התודעתי ומזה נוצר עוד. (חוק במשיכה הוא אחד מחוקי היקום, הוא עובד מאוד משמעותית עם תת המודע שלנו).

הוקרת תודה

קיבלתי מתנה. ענקית. הרבה מעבר ליכולת שלי להכיל. פעם, הייתי מסרבת לקבל את זה, כי היה לי לא נעים. הנה מתוך שלל המחשבות שהיו רצות לי בראש:

• האם זה אומר עליי שאני נזקקת? נתמכת?
• האם אני אהיה חייבת משהו בתמורה?
• האם יש לי מה להציע בתמורה?
• האם יש סעיפים נסתרים בחוזה?
• האם אאבד את החירות שלי באיזה אופן לסרב כשיבקשו ממני משהו בתמורה?
• האם מגיע לי בכלל לקבל את זה?
  למה דווקא לי?

אז מה יש פה? חשדנות? ללא ספק. פחד לאבד את החירות? נכון. הקטנה עצמית? גם.

חוזים נעשים כל הזמן, בכתב, בעל פה ואפילו בדממה מוחלטת. כל מערכת יחסים מורכבת מאין ספור חוזים. ככל שפחות נאמר מפורשות, כך מערכת היחסים נעשית צפופה רגשית.

אחד הטעויות הכי גדולות שלנו, היא הסקת מסקנות.

הגשמות

כבר שנים שאני לומדת, חוקרת, ומנסה בכל ליבי לייצר מציאות. אני מבינה לחלוטין איך עושים את זה, ומייצרת באופן קבוע כל מיני הגשמות.

ועדיין כל כמה זמן, אני מאבדת אמונה. אני תוהה מה זה השטויות האלה, כמה זמן ומשאבים אני מבזבזת על זה, במקום לעשות את הדברים כמו כולם, תכלס.

כל פעם שאיבדתי אמונה, והתחלתי להאמין שזה שטויות, המון הבנה חדשה המגיע.

פתאום קלטתי את כל הוקרות התודה שפספסתי,