אחדות

נכנסתי למשרד שלי (סניף ארומה מקומי...) כאילו נפלתי אל תוך הצגה בהבימה. שני גברים עומדים מנופחי חזה במרחק נשיקה וצועקים אחד על שני מי יותר חוצפן. עשרים דקות אחרי שהדראמה הגיעה לסופה, היא עדיין דוברה בשולחן ליד.

רבע שעה נוספים, ואותו השולחן שדן בנושא אלימות מילולית וחוצפה רבו עם אישה שביקשה גם היא ליהנות מהמזגן שהופנה אליהן בבלעדיות.

המממ...

נפרדות.

אותה האנרגיה שאנחנו כאנושות משמרים בכל כוחנו, כאילו שהחיים שלנו תלויים אך ורק בעצמנו, ללא עזרה מהאחר. מצד שני יש איזה כוח מאגד לקבוצות, שניזון מאותה הבהלה בדיוק, או אנחנו או הם. 

הפרדה. 

הטבעות תודעתיות עמוקות כמו הקם להורגך, העם הנבחר, אנחנו או הם.

בחייאת. כמה אפשר ללכת בעיניים עצומות אחרי השקר הזה?

תקשיבו ללב, הוא לא מפחד. הוא כמהה לאהבה, לביחד,  לשלווה, לטוב.

אולי תמיד יהיו אנשים שרע להם, אולי תמיד יהיו אנשים כואבים, שונאים, כועסים.

אולי.

השאלה מה אנחנו בוחרים להיות. ברגע הזה.

Keep It Simple

כשלמדתי רפואה סינית, ועברנו התמחות באסף הרופא, יצא להקשיב לאין ספור אנשים במצב סיעודי מסיבות מגוונות. 

באותו רגע נולדה בתוכי בהלה גדולה, זה נראה כמו מדרון חלקלק הנושא הזה של בריאות. כאילו יש רק מסלול אחד לאבדון של הגוף שכולנו צועדים בו מבלי לשים לב.

יכולתי לצלול אל תוך עולם התזונה הבריאה, ושני עשורים אח"כ לגלות שקולגה מעולם התזונה נפטרה מסרטן. זה אומר שלאכול בריא זה לא קו הגנה יעיל מספיק?

יכולתי לצלול את תוך עולם התנועה, ושני עשורים אח"כ לגלות קולגה שנלחמת בסרטן בגלל שגרה ליד מקורות של זיהום אויר. כל ה"לנשום עמוק" הזה היה בעוכריה.

יכולתי לצלול אל תוך עולם הרוח, עם שלל פתרונות הקסם שיש שם, כדי לראות חברה אהובה נאבקת לשווא מסרטן.

לא כולם מגיעים לסרטן, אצל כל אחד יש סיפור אחר, אלה הסיפורים הקרובים אלי.

מיזוג

אני רואה את זה קורה בכל כך הרבה מישורים. את היין והיאנג מתרככים, מתחילים לשחרר הגדרה ולהתערבל בעדינות, ליצור מנעד מעודן של מעבר בין לבין. זליגה. Fade to gray

אנשי רוח מרגישים את הנתק מהמציאות, בוחרים בדרכים כלכליות יותר, רווחיות יותר, עוסקים בחומר: אדמה, בית, כסף, נדל"ן.

אנשי חומר מחפשים את אשר ביקשה נפשם, חוקרים פנימה, מה היה שם לאורך השנים ואיך למצוא את המשמעות של המציאות ושל הקיום. 

אנחנו מכילים בתוכנו עולם ומלואו. אנרגיות נשיות וגבריות, מגיעים לקצה של איכות אחת ומגלים את האיכות השניה, מתחברים אליה, נלחמים, מרפאים עד שיש שקט. נחת. שלווה. אפשר לנוח מהמאבק האם אני כאן או שם, ופשוט להיות שניהם יחד. הכול ולא כלום. נטולי הגדרה. 

Sexual Healing | הרצאות לריפוי המיניות הנשית | כנס אונלייין

המילה הזו "סקס" מביאה איתה המון קונוטציות, והרבה פעמים מעוררת את המחשבות שלנו לכיוון היותר סליזי, חייתי, תאב של המילה.

וכמה שזה נחמד וכייף ליהנות מזוג כזה של חוויה, אני מאמינה שכולנו מרגישות עמוק בפנים, שיש שם איזו קריאה לחיבור מסוג אחר, איזו כמיהה לרובד אחר, לעוד משהו.

משהו שלא נמצא בתקשורת (טלביזיה, פרסומות, סרטים, סדרות...), שאנחנו פחות חשופות אליו, שפחות מדובר. ועם זאת יש איזו קריאה אלינו מן המעמקים.

אז, כן! יש כזה דבר, והקריאה הזו קיימת בכולנו, בין אם שמנו לב אליה ובין אם לא.

היום שבו מתה התקווה (ונולדה האהבה!)

משהו בתכי נהיה ריק. איבדתי את התקווה שלי ואת האמון שלי באספקט מסויים. אני מנסה לייצר שוב תקווה ואמון בכדי לנשוב בה רוח של מוטיבציה, ואין. זה איננו. לא קיים.

נזכרת במילים של קולגה יקרה, שביטלה את חשיבות התקווה. תקווה יכולה להכאיב ולאכזב מעצם המיקוד שלה באין. ואכן כך עשתה בי, ואולי בגלל זה נעלמה מתוכי.

היא דיברה על התרגשות. ההתרגשות מתייחסת ליש.

במקום הזה שאין בי, גם להתרגשות אין מקום. אין לה אחיזה.

מה זה היש הזה שחסר שם והותיר חלל?

מה זה יש בכלל?