אבולוציה, היא המילה שמלווה אותי תקופה ארוכה. אני מרגישה באבולוציה בלתי נגמרת מאז 2010. אני רואה את הסובבים אותי עוברים אבולוציה (התפתחות אישית מואצת!), את כדוה"א, את עולם התקשורת, את הילדים, את עולם המיניות, את עולם הרוחניות - ובעצם, מה לא?
(טוב, יש אנשים שבוחרים לא לעבור אבולוציה בעליל. וזו זכותם. אבל זה פחות מרתק אותי.)
ואחרי טיפוס מאסיבי בעולם הרוח, אני שמה לב שיש שינוי נוסף: מעבר לארצי, לחומרי, לתכל'ס. חיבור לעשייה ארצית מקורקעת בשילוב עם הרוחני. כמוני, גם המון מהקולגות שלי עברו דרך לא פשוטה בשנים האחרונות עם הבנות מרחיקות לכת לגבי יצירת מציאות, ומציאות רחוקה שנות אור מהפוטנציאל שלה. הפער הזה בין פוטנציאל למציאות הטריף לי את המוח, אבל הפך להיות מחקר מרתק!
2017 הביאה איתה מעבר מרגש למעשי, לארצי. חברה אהובה הגדירה לי את זה יפה היום באוזן: כאילו כולנו עשינו ריסטארט. כיבוי והפעלה מחדש. אחרי המון-המון עדכוני גירסה.
2018 מביאה איתה תחושה של שקט, יציבות, אי-מאמץ. כאילו חלקי הפאזל סוף כל סוף נופלים למקומם.
