ריפוי אנרגטי, יצירת מציאות

העולם היה שטוח עד שגילו שהוא עגול. לקח 80 יום להקיף את כדור הארץ, עד שהומצאו המטוסים, מאז זה פחות מיומיים. למידע להגיע מצד אחד לשני לקח חודשים ואז שבועות ועכשיו שניות. דברים הם בלתי אפשריים עד שהם נהיים אפשריים. יש המון מידע שאינו זמין לנו עד שהוא נהיה זמין, והעולם משתנה. זה שאנחנו לא מצליחים להבין משהו לא עושה אותו בלתי אפשרי. אנחנו משתכללים כל הזמן, ואין כמו התקופה הזו להבין עד כמה יש דברים שהיו בלתי אפשריים, בלתי נתפסים בדור של הסבים שלנו, ולדור הילדים שלנו הוא טבע שני.

בדיוק בגלל זה כל כך קשה לקבל את העוצמה של ריפוי אנרגטי. המידע הזה חדש, מנוגד לכל מה שאנחנו מכירים במציאות, זה אמורפי, רובינו לא רואים את זה ולא מרגישים את זה. איך נדע שמשהו באמת קרה שם אם אין לנו אפילו את החושים שלנו לתמוך בזה?  צריך להאמין בזה כדי שזה יעבוד?

לא, לא צריך להאמין בזה. אמונה וספק לעולם יהיו קשורים זה בזה ויביאו עלינו סבל של מאמץ שווא להוכיח, להגשים, להאמין, להתאכזב. אמונה היא נהדרת כשהיא באה לנו בקלות, אבל היא שוברת כשהיא מתפוגגת. אמונה דורשת מאמץ אין סופי במשהו שאינו מוחשי.

לידה אלימה - לידה רכה

אני לא מטפלת בילדים, אני מטפלת בנשים.
בילד הזה טיפלתי, כי הוא ביקש. מאוד.

אמא שלו הגיע אליי לרפא את טראומת הלידה שלה. היא הבשילה אחרי שנים של התנגדות למחשבה על עוד לידה. ובצדק. הלידה שלה הייתה מזעזעת. ולצערי שגרתית לחלוטין בסיפורי חדרי הלידה: סטריפינג ללא הסכמה, שהוביל לדימומים ולאיום בקיסרי, שעות במזדרון חדר לידה, שעתיים המתנה לאפידורל, מספריים לחיתוך חיץ שמונחות עליה מטעי נוחות לשליפה מהירה.

קורה המון שיש את החיים לפני הלידה ואחרי הלידה. זה אפילו מובן מאליו. רק שלפעמים הפער הוא גדול מידי. משהו נשבר בשניהם בלידה האלימה הזו, והשבר הרגשי הזה הכתים את שנותיהם הראשונים כמשפחה.

מצאתי את עצמי שואלת אותה לפחות פעמיים, מה היה בהריון? הכול היה בסדר.