לידה כואבת, לידה מענגת

ווידוי אישי מהרחם

כשהייתי בהריון קראתי כל מה שיכולתי על לידה טבעית, על לידה פעילה עם ובלי אפידורל, על לידת בית, על לידה במים, הכול. בכל פעם שהגעתי למידע על לידה קיסרית, הכרחתי את עצמי לקרוא, כי אני באמת מאמינה שידע זה כוח, רק שמצאתי את עצמי בכל פעם מחדש בוכה.

המחשבה על ניתוח, על אי-לידה, על התערבות, פשוט הכאיבה לי.

כששאלו אותי: "אז איך את הולכת ללדת?" (כאילו שיש תפריט שממנו מזמינים), הייתי אומרת: "מקווה לטבעי, אם אשבר, גם אפידורל זה בסדר", ובראש הופיעה במיידי המחשבה "רק לא קיסרי, רק לא קיסרי, רק לא קיסרי " כמו מאנטרה.

רוצות לנחש איך ילדתי בפועל?

לידה אלימה - לידה רכה

אני לא מטפלת בילדים, אני מטפלת בנשים.
בילד הזה טיפלתי, כי הוא ביקש. מאוד.

אמא שלו הגיע אליי לרפא את טראומת הלידה שלה. היא הבשילה אחרי שנים של התנגדות למחשבה על עוד לידה. ובצדק. הלידה שלה הייתה מזעזעת. ולצערי שגרתית לחלוטין בסיפורי חדרי הלידה: סטריפינג ללא הסכמה, שהוביל לדימומים ולאיום בקיסרי, שעות במזדרון חדר לידה, שעתיים המתנה לאפידורל, מספריים לחיתוך חיץ שמונחות עליה מטעי נוחות לשליפה מהירה.

קורה המון שיש את החיים לפני הלידה ואחרי הלידה. זה אפילו מובן מאליו. רק שלפעמים הפער הוא גדול מידי. משהו נשבר בשניהם בלידה האלימה הזו, והשבר הרגשי הזה הכתים את שנותיהם הראשונים כמשפחה.

מצאתי את עצמי שואלת אותה לפחות פעמיים, מה היה בהריון? הכול היה בסדר.