מה יקרה אם זה לעולם לא יקרה?

זאת אולי ה-שאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמינו, ומתחמקים ממנה כמו "ניו" במטריקס. אני מאמינה עד עמקי נשמתי שמשאלות הלב שלנו נועדו לגשמה, ושכשאנחנו נאמנים להם, כל המציאות מתגייסת לתמוך בדרך.
אבל השאלה הזו היא בראשיתית, היא חייבת להיות שם, בדרך שלנו. כי כל מה שמסתתר מאחוריה הם הסיבות ל"למה זה לא קורה כבר עכשיו?".
אם היה לי האומץ או חסר הלב לשאול מטופלת פוריות: מה יקרה אם זה לעולם לא יקרה? אני חושבת שאני יודעת מה תהיה התשובה שלה.

הסיפור האישי שלי | יעוד, הגשמה ודרך הלב

חשבתי שאני ביעוד שלי. שנים חשבתי. אבל ההרגשה הייתה אחרת. זה היה לי כל-כך מוזר שהלב אומר אחרת כשאני ב-ט-ו-ח-ה שבחרתי נכון, אז עשיתי את הדבר היחיד שידעתי אז לעשות. להזיז את התחושה הצידה.

הפכתי עולמות לגרום לזה להצליח.
אבל בעיקר עייפתי את עצמי, הרגשתי נכשלת, התאמצתי המון, וזה היה מתסכל. במיוחד בגלל שהיתי ב-ט-ו-ח-ה שאני ביעוד שלי.

~ יעוד ~

חשבתי שאני ביעוד שלי. שנים חשבתי. אבל ההרגשה הייתה אחרת. זה היה לי כל-כך מוזר שהלב אומר אחרת כשאני ב-ט-ו-ח-ה שבחרתי נכון, אז עשיתי את הדבר היחיד שידעתי אז לעשות. להזיז את התחושה הצידה.

הפכתי עולמות לגרום לזה להצליח.
אבל בעיקר עייפתי את עצמי, הרגשתי נכשלת, התאמצתי המון, וזה היה מתסכל. במיוחד בגלל שהיתי ב-ט-ו-ח-ה שאני ביעוד שלי.

כשהסכמתי להסתכל אחורה על הדרך שעשיתי מצאתי שהבחירות שלי הגיעו מהראש, מקול ההיגיון, כשהלב שלי ביקש משהו אחר, מקביל. אני יכולה רק לדמיין איך החיים שלי היו נראים אם בכל אחד מהצמתים ההם הייתי קשובה קצת יותר ללב וקצת פחות לראש האנליטי הנפלא שלי.

אבל אני לא צריכה לדמיין. כי בנקודה מסוימת בזמן עברתי להקשבה ללב, ואני עדה לכל השינויים שהגיעו בעקבות זאת.