ניוזלטר פבר' 2018

לפני עשרה ימים התחלתי תהליך ליווי לעסק שלי. כפי שאתן יודעות עברתי מסע מופלא בשנה האחרונה עם משאלות הלב שלי, והסכמתי לשחרר בחירות ישנות שנבעו מהראש ולא מהלב. עכשיו כשהלב שלי מוביל את הדרך, החלטות חדשות מתקבלות, והזהות העסקית שלי משתנה. בחרתי לקחת לי מלווה לדרך, והלב שלי מאושר ללכת את הדרך הזו יד ביד. בפגישה שלנו הגדרנו את כל מה שאני רוצה להציע לכם, ושוב, ניפינו עוד קצת את מה שבלב שלי מבקש לשחרר.

עשרה ימים שלמים הרגשתי שאני בתהליך עיבוד של המידע, הסכמה לשחרר ולדייק את מה שהעלנו בפגישה. הרגשתי את זה כמו בצק בתהליך לישה איטי. עוד קצת ועוד קצת ועוד קצת. וכל הזמן הזה בין הרגע לקחנו את החומרים הבסיסים להכנת העוגה המטפורית שלי, עד לרגע שאני אתן בו ביס יאמי, אני עוברת איתו את כל שלבי האפייה.

ותוך כדי לישה של הסיטואציה, אני מנסה להבין מה במתכון הזה לא עובד לי. הכנתי אין ספור עוגות בחיי, וברור לי שזו חייבת להיות שונה. אחרת. לא מסוגלת לאכול יותר את העוגות שהכנתי עד כה. לא טעים לי יותר.

כמה טיפולים צריך?

היא שואלת אותי: "מה, עוד פעם ללכת לטיפול? כמה כסף כבר אפשר להוציא על זה?! נמאס לי!"

עניתי לה: "אני מבינה אותך. גם לי נמאס מהנושא שאני חופרת בו כבר כמעט עשור. אבל לא יהיה לי שקט עד שאסיים איתו. וגם לך לא. זו הלמידה הגדולה. זה שיעור משנה חיים. זה ה-דבר שבוער בקרבך, ויש לזה מיליון סיבות טובות, גם אם לא נבין אפילו סיבה אחת."

עוד טיפול, ועוד שיטה, ועוד הבטחה, ועוד מטפלת.

האתגרים הגדולים הם מורכבים, והם כאלה בכדי שנחקור ונטפל בהם עד תום.

אני מאמינה שזה שיעורי חיים, כאלה שהם חלק מהמתנה שיש לנו להביא לעולם.

ככל שאנחנו נכשלים בזה יותר פעמים, העושר שלנו רב יותר.

ללא ספק, זה מעצבן, וזה שובר את הנפש, אבל תחשבו על סיפורי המוטיבציה הכי גדולים שיש. הם באים עם תשוקה בלתי נדלית, ורצף מרשים של כישלונות. 

תנועה בגוף

"תקיעות היא כאב, וכאב הוא תקיעות" פתגם מתוך הרפואה הסינית

בלי תנועה אין חיים. הגוף שלנו נוצר כדי להיות בתנועה. תנועת השרירים, הדם, הנוזלים בגוף, כל אלה הם ביטוי של חיים.

מים בתנועה הם מים שנותנים חיים. מים עומדים הם רפש ומקור לרקבון וסירחון.

דם בתנועה (לב פועם) הוא הכרח לחיים. כשהדם שלנו סמיך מידי או כשהנתיבים שלו צרים מידי - אנחנו בצרות.

אותה חוקיות נכונה גם למה שהסינים מכנים "צ'י" (וההודים "פראנה"). אנרגיית החיים הזו, שזורמת לנו בגוף, חייבת לזרום באופן הרמוני וחלק. אחרת יהיה במקום אחד הצטברות שתגרום כאב, ובמקום אחר חסר שיגרום לחולשה.

האביב, עונת ההתעוררות, הפריצה, הזמן שאנחנו כמו קמים משנת החורף והכירבולים ומתחילים להניע את עצמינו החוצה אל השמש. העונה הזו היא הזמן להשיב תנועה לגוף.

אני מוצאת שרוב האנשים שאינם מתעמלים באופן קבוע, נופלים תחת אחד משני הקטגוריות הבאות: 

הסיפור האישי שלי | יעוד, הגשמה ודרך הלב

חשבתי שאני ביעוד שלי. שנים חשבתי. אבל ההרגשה הייתה אחרת. זה היה לי כל-כך מוזר שהלב אומר אחרת כשאני ב-ט-ו-ח-ה שבחרתי נכון, אז עשיתי את הדבר היחיד שידעתי אז לעשות. להזיז את התחושה הצידה.

הפכתי עולמות לגרום לזה להצליח.
אבל בעיקר עייפתי את עצמי, הרגשתי נכשלת, התאמצתי המון, וזה היה מתסכל. במיוחד בגלל שהיתי ב-ט-ו-ח-ה שאני ביעוד שלי.

~ יעוד ~

חשבתי שאני ביעוד שלי. שנים חשבתי. אבל ההרגשה הייתה אחרת. זה היה לי כל-כך מוזר שהלב אומר אחרת כשאני ב-ט-ו-ח-ה שבחרתי נכון, אז עשיתי את הדבר היחיד שידעתי אז לעשות. להזיז את התחושה הצידה.

הפכתי עולמות לגרום לזה להצליח.
אבל בעיקר עייפתי את עצמי, הרגשתי נכשלת, התאמצתי המון, וזה היה מתסכל. במיוחד בגלל שהיתי ב-ט-ו-ח-ה שאני ביעוד שלי.

כשהסכמתי להסתכל אחורה על הדרך שעשיתי מצאתי שהבחירות שלי הגיעו מהראש, מקול ההיגיון, כשהלב שלי ביקש משהו אחר, מקביל. אני יכולה רק לדמיין איך החיים שלי היו נראים אם בכל אחד מהצמתים ההם הייתי קשובה קצת יותר ללב וקצת פחות לראש האנליטי הנפלא שלי.

אבל אני לא צריכה לדמיין. כי בנקודה מסוימת בזמן עברתי להקשבה ללב, ואני עדה לכל השינויים שהגיעו בעקבות זאת.