מכירים את זה שעברתם שינוי משמעותי,
וכאילו קשה להאמין שזה אמיתי?
ככל שהייתה יותר כמיהה ורצון שפגש
אכזבות, הזמן "עיכול" בין רגע ההגשמה ועד הרגע שמוכנים באמת להאמין שזה
אמיתי גדל.
יש בזה איזה אלמנט הישרדותי ישן.
תחשבו כמה כואב יותר זה יכול להיות אם הדבר הזה שכמהתם אליו, מוגשם במציאות ואז נלקח מכם.
תחשבו כמה כואב יותר זה יכול להיות אם הדבר הזה שכמהתם אליו, מוגשם במציאות ואז נלקח מכם.
"גוף הכאב" או החלק הרגשי
שבנו שכאב הרבה זמן, מבקש להיזהר.
הוא יכול ממש למסך את השמחה, וההתלהבות,
רק בשם הזהירות מ"המכה הבאה". לא כייף.
איך בכל זאת, מרגיעים את המחשבות,
ועוזרים ללב להיפתח וליהנות מהדבר הזה שהוא כל-כך חיכה לו?
