הדברים שאני כמהה להם, אני מוצאת שאני
מתכווצת בסביבתם. רק אני ככה? ממש לא.
מי שמנסה להרות ולא מצליחה, תרגיש בנוח
בסביבה מלאה בתינוקות עם האמהות שלהן? ממש לא!
מי שלא סוגר את החודש, ונמצא בחובות
הולכים וגדלים, ירגיש בנוח במסיבה של מיליונרים? ממש לא!
מי שסיים לימודים ירגיש בנוח לנהל שיחות
בחופשיות בסביבה של מומחים בתחומו? ממש לא! (אולי אם יש שם אגו ממש מרשים)
למה זה ככה? אולי כי אנחנו מפחדים שיראו
לנו. את המחשבות, את הכמיהות, את המקומות שאנחנו מרגישים לא מוצלחים בהם. לפעמים
זה כל כך טוטאלי, שההרגשה של הכישלון ממסכת על כל הצלחה אחרת שיש לנו בתחומים
אחרים.
יש דברים שבאים לי בקלות, שאני לא יכולה
אפילו לשער שיש מי שנאבק בשביל להשיג כזה. ויש דברים שאני
