אומץ, שמחה ורצון הלב - מאחלת לכם אותם, לשנה נפלאה של בחירות חדשות {ניוזלטר דצמ' 2017}

הי אהובות יקרות,

החודשים האחרונים של 2017 הביאו שינויים עצומים.

דרוש אומץ אדיר ללכת שבי אחרי משאלות הלב והרצון הנשמתי, ולהסכים להיפרד מחלקים מהותיים בהגדרת הזהות הישנה שלנו.

בחודש האחרון עשיתי כמה צעדים שהרעידו לי את הבייציות והביאו אושר לליבי ;)

צעד ראשון היה הגשמת משאלת הלב העתיקה שלי, שישבה במגירה המון שנים. היא נזנחה שם בעלבון כי היה לה מבנה דימיוני גרנדיוזי. ברגע שהסכמתי ללכת בדרך צעד-צעד, כך היא הפכה להיות מציאותית, ישימה, ומהנה, כך שאני די טופחת לעצמי על המצח, וחושבת איזה אהבלה הייתי עם כל הסיפורים שסיפרתי לעצמי ללמה זה לא אפשרי עבורי בחיים האלה.

זה כל כך אפשרי שזה דבילי!

אל תתמלאי ברגש. תחגגי את הרגשות שלך!

מטופלות שלי תמיד מופתעות מהקשר שאני מציגה להן בין הרגש לגוף. בכנות, אני מופתעת בכל פעם מחדש ביחד איתן, כשאנחנו חוקרות ומגלות מה הייתה הסיטואציה הקטנטונת שהובילה לתקיעות הגדולה. זה לפעמים כל כך חסר פרופורציה, שזה עצוב.

משהו שמישהו אמר, כוונה שהתפרשה לא נכון, עלבון, פחד, כעס.

לכל אחת מאיתנו יש תפיסת מציאות ייחודית. אין אף אדם נוסף בעולם שמבין את הדברים בדיוק כמונו. יש קרוב יותר ורחוק יותר, אבל זה ייחודי כמו טביעת אצבע.

ככל שתפיסת המציאות שלנו צרה יותר בתחום מסויים, נשמע את עצמינו אומרים משפטים כמו: "אין מה לעשות, ככה זה, זה מה יש", וכשנפגוש את המציאות במקום בו אנו חסרות אונים כי "אין מה לעשות, ככה זה, זה מה יש", נחווה רגש בלתי נעים אל מול המציאות העגמומית. באותו הזמן, מישהו אחר, שמאמין "שיש מה לעשות, שיש אפשרויות, שיש בחירה", יחווה את אותה הסיטואציה עם רגש נעים יותר.

אם השאיפה שלנו (זו השאיפה שלי בכל מקרה...) ליהנות מהחיים, לחגוג אותם, לחוות אותם באופן מהנה (ולא בסבל, תסכול, וקושי), יש לנו אחריות אישית להרחיב את תפיסת המציאות שלנו בכל אספקט.