אינטימיות מפוצלת

תבואי נקי, הוא אמר לי. ופתאום זה הכה לי בתודעה. 

במפגש במתוק הזה ביני לבינו, הגעתי לא לבדי, אלא הבאתי איתי גם את כל האקסים, את כל הפגיעויות, שברונות הלב, הפעמים הפחות מוצלחים של מפגשים מיניים, פלוס כמה זוועות בגדר אסון טבע.

המפגש הזה אמור להיות הלב שלי והלב שלו.

הנשמה שלי שחוגגת את הקסם של הגוף, אל מול הנשמה שלו שחוגגת את הקסם של הגוף.

ופתאום נהיה לנו צפוף.

אפשר לבוא נקי?!

בלי הסיפורים שבראש?

בלי הזיכרונות שבלב?

בלי התגובות המגוננות בתוך הגוף?

ברור שכן. נראה שמצאתי לי משחק חדש לימים הקרובים. 

לפרק כאב ישן, לרפא בתוכי כאב, לבחור מחדש התנהלות, ולחזור למשחק אחרת.

ראש > רגש > גוף

בראש

המיינד שלנו כולל את הציפיות המודעות שלנו מהמציאות, ואת הפחדים, למידה וניסיון שלנו מהחיים. התפקיד שלנו, זה להעביר מתת המודע למודע. לאתר את הסיטואציות שהובילו להתנהלות הנוכחית. הסיפורים שיושבים בתת-המודע ומנסים להגן עליי מפני "שקר כלשהו". להבין בראש, שמה שיש כאן ועכשיו זה רק מה שיש כאן ועכשיו, מפגש של שני אנשים, של שתי לבבות, של שתי נשמות. 

אז, מה אני רוצה ברגע הזה?

אני *שונאת* שאומרים "סבבה" כשברור שלא סבבה בעליל!!!

סבבה זאת מילה סבבה, והיא מאוד כייפית לשימוש יומיומי. אני אוהבת מצבי סבבה. זה לגמרי...אמ...סבבה.

אבל, אני שומעת כל הזמן את המילה הזו בסיטואציות הלא נכונות. כשהלב צועק: כואב לי, הגוף רק רוצה להתגלגל לכדור מתחת לפוך, והפה איכשהו מוציא את המילה הכל-כך מזלזל, מבטלת, מפרידה בין ראש ללב.

כשלא סבבה, פליז! עזבו את המילה הזו.

אל תשקרו לעצמכם, אתם יוצרים בלבול פנימי שיבעט לכם בישבן מתישהו בעתיד בצורת מחלה או כאב.

אל תשקרו לאחרים, כי הלב שלכם לא יקבל את הפתרון הראוי לו, אלא תמשיכו להתבשל עם הדרעק-הלא-סבבה בתוככם כמו טשולנט.

לדבר במילים את רצון הלב, זה קריטי לאורח חיים בריא, למערכות יחסים נעימות.

וזה ממש לא צריך להיות מאבק, או דראמה גדולה.

אלא ביטוי נקי של רצון הלב. 

כשהראש והלב ברוגז - מי אוכל אותה? מדריך לתקשורת רגשית...

חברים שלי נפרדו. הם היו מהזוגות האלה שנוצץ להם בעיניים, ורוטט להם בלב.

מסוג הדברים שעושים לי רוטט בלב עם תקווה לעצמי. ככה שמצאתי את עצמי במשבר קטן כשהקשבתי ללב הכואב שלה בוכה, ולראש המגונן שלה יוצא למלחמה.

זוגיות זה הארד-קור. זה להצהיר לעולם: אני מוכנה להתמודד עכשיו לא רק עם השיט של החיים שלי עצמי, אלא גם עם של עוד מישהו. אני מוכנה לפתוח את הלב הרגיש והקסום שלי, כי אני מרגישה מוגנת מספיק בידיים שלו, אל מול הלב שלו.

כולנו פצועי מלחמת רגשות. מגיל ילדות אנחנו נפצעים ללא הרף, ומחפשים אסטרטגיות הגנה אלימות למיניהן. ככה האגו נולד. להפריד, לנתק, לבתר. ובדיוק בגלל זה, אגו לא יכול להיות חלק מהפתרון לזוגיות מוצלחת.

כל מערכת יחסים דורשת עבודת תקשורת מקרבת. טקסטים נקיים, מהלב, ללא פילטרים של הראש. והקשבה נקייה, ללא פילטרים מהראש, עם הסכמה להכיל כאב של מישהו אחר, פשוט כי נגענו לו בעצב חשוף. אנחנו לעולם לא מגיעים נקיים למערכת יחסים. תמיד יש שם ברקע עוד המוני סיפורים. אנחנו אנושיים. 

לאחד את החלקים לשלם האלוהי

אלומת אור מתפצלת לרסיסי אור, לקשת יפהפייה. הסגול זוכר שהוא אור, למה אנחנו לא?

אלוהות, מתפצלת לחלקים יפהפיים של גוף שהוא יצירת מופת, רגשות אנושיים, מחשבות ותובנות, תנועה אנרגטית, נשמה, אני עליון, ילדה פראית, ועוד, עוד כל כך הרבה חלקים.

ככל שאנחנו מחברים חזרה את חלקי הפאזל אנחנו מתקרבים חזרה לאלוהות. אלוהות בגוף אנושי. שזה מה שנועדנו באמת להיות. זה המשחק שהגענו לשחק.

יש איזה משפט שאומר שחוזק השרשרת מוגדרת לפי החוליה הכי חלשה שלה.

אם הגוף הפיסי מוזנח, כמה דרך כבר אפשר לעשות איתו? כמה אלוהות יכולה להיות בה, לאורך שנים?

אם הרגשות שלנו מוזנחים, ואנחנו נשארים כעוסים, מלאי חרטה וטינה, איפה האלוהות כאן? אהבה וחמלה הם אולי ה-ביטוי להתעלות.