נפעמת. אני מרגישה שאני משילה מעצמי עול
של המון שנים. אני מרגישה את הכובד הזה נושל ממני אפילו ברמה הפיסית. זה לא רק
המשקל והעומס בכתפיים זה גם השקט בתוכי, שנובע מאלפי תסבוכות וקשרים שנפרמים. מסוג
הדברים שאי אפשר לדמיין שהולכים לקרות, כשנמצאים לפני ההסכמה לשחרר. אני מרגישה את
זה בגוף שלי, משתנה בכל כך הרבה רבדים.
ובאותו הזמן שהישן מפנה מאסה פסיכית של
מקום, ככה החדש מתגבש ומתרגש בתוכי. ואם מתוך הרגל אני מנסה לקחת מהישן ולערבב עם
החדש, ההתלהבות הזו נעלמת, הגוף פשוט מסרב לתגמל אותי על החלטות שלא מביאות JOY ללב
שלי. או חגיגה או כלום - במה את בוחרת? חד וחלק ואכזרי בצורה מופלאה.
זה לא מרשה לי להשאיר קצוות פתוחים של
חוסר שלמות. משהו לא יושב טוב - תמצאי למה, תבחרי אחרת, תמשיכי לחפש עד שתמצאי את
מה שמייצר לך מסיבה קטנה בגוף.
