המתנות הכי גדולות שזכינו להם, הם לפעמים הפתעה גדולה

התכונות הכי שליליות שלי, אלה ששנים שמעתי כמה שאני לא אצליח בחיים אם לא אשנה אותם, מסתבר, שהם המתנות הכי גדולות שלי.

כל עוד ניסיתי להיות מה שאמרו לי שאני צריכה להיות: "יותר...", נשארתי מתוסכלת, "לא מספיק...", המשכתי להשוות את עצמי לאנשים הלא נכונים כדי להבין איפה אני טועה.

זה כמו לרצות לנסוע צפונה ולהחליט שצריך לעקוב אחרי מי שנוסע דרומה, כי הוא כבר יודע את הדרך, או מנוסה יותר, או מוצלח בדברים כאלה. נהדר. רק שהוא בדיוק בכיוון ההפוך!

כל ההחלטות שלנו שמגיעות מהראש, מהרציונאל, מההיגיון, מרגישות תמיד מאוד נכונות ומבוססות מציאות. רק שהחלק החושב שלנו יכול לחשב רק את מה שהוא יודע. שזה בערך קצה הקרחון.

האינטואיציה שלנו חשה את צירופי המקרים, ההזדמנויות החד-פעמיות, קיצורי הדרך. האינטואיציה שלנו מחוברת היטב לכל המתנות שלנו, בין אם החלק הנבון שלנו חושב שאלה תכונות חיוביות או שליליות.