יש בנפש שלנו אזורים עם רגישות גבוהה, אבל, יש גם אזורים עם כהות רגשית.
ממש כמו צלקת של ניתוח: על הצלקת יש תחושת גירוי יתר, ומסביב אין תחושה בכלל או מעומעמת. ככל שמתרחקים מהצלקת פתאום מגלים את הנורמאלי.
כנראה שלא סתם קוראים לזה "צלקת רגשית".
הצלקות האלה יכולות להיות מאוד מיניוריות בסיבה שבגללה הן קרו, אבל כל עוד הן שם, אין תחושה רציפה, נעימה, מרגשת.
אם הגוף שלנו היה מלא צלקות כמו שהנפש שלנו כואבת (כן, כולנו!), התחושה הייתה בלתי נסבלת. בגלל שלרגש אין עדות פיסית כמו צלקת בעור שניתן לראות, הנטייה שלנו להתעלם מזה.
