"הרגשות הראשונים הם תמיד היותר
טבעיים." (מאדאם דה סבינייה)
רגשות תמיד נמצאים בתנועה, הם באים והולכים, מתחלפים, מעלים ווליום ומורידים. הרגשות שלנו נמצאים בתגובה מתמדת למחשבות שלנו ולתפיסת המציאות שלנו.
כל אחת מאיתנו היא בעלת תודעה ייחודית
לה, תפיסת מציאות שבנויה ממליוני אמונות, תובנות ודפוסי התנהלות שנבנו לאורך כל
החיים מהעוברות ועד הרגע הזה. רוב האמונות האלה, הגיעו מבחוץ, באופן פאסיבי, וללא
סינון של הרצון החופשי (רצון הלב). זה נבנה משיעורים שההורים שלנו לימדו אותנו,
שהחברים והקהילה לימדו אותנו, ושיעורים שהמציאות לימדה אותנו.
בנוסף לזה, יש את רצון הלב, הרצון
הנשמתי או הרצון הגבוה שלנו. הרצון הזה הוא דווקא רגש מאוד יציב. כל כך יציב וקבוע
שהוא יכול במשך 50 שנה להמשיך להבהב ברקע, לנוכח בחירת נתיב חיים שאינו הולם את
רצון הלב, וכל הזמן לשלוח אותות: "היי, בבקשה שים לב שהרצון שלך נמצא בחלום
ילדות של..."
כשאנו פוגשות את המציאות או לחלופין
כשאנו מקבלות החלטה ובוחרות נתיב (גם בבחירות יומיומית פשוטות), יש תגובה של רצון
הלב אל מול זה. אם זה הולם את רצון הלב, הרגשות יהיו נעימים. אם זה אינו בהלימה עם
רצון הלב, יתחילו להופיע מחשבות, מהסוג שנמצא בגבולות תפיסת המציאות שלנו (שכאמור,
היא תפיסה ייחודית ומוגבלת), והרגשות שיעלו יהיו פחות נעימים.
