הוא היה צעד לפניי בעולם הרגש, אני הייתי צעד לפניו בעולם הרוח. כמעט דיברנו באותה השפה, אבל ממש לא. הזוגיות הזו לא החזיקה מעמד. שנה אח"כ צללתי אל תוך עולם הרגש והבנתי את מה שהוא ניסה להסביר לי. גיליתי עולם שלם שהיה חלק ממני ולא חקרתי.
אותו הדבר קורה לי היום בלימודי ריקוד. המורה המופלאה שלי מסבירה משהו, יש דברים שהם כל כך מובנים מאליהם עבורי שעד שאני לא מתבוננת בפנים של החברים שלי, אני לא מבינה למה צריך לשים את זה במילים. רגע אח"כ היא יכולה לדבר על משהו אחר, ואני הפעם נראית הלומה, ולהם זה שפה בהירה.
יש מידע אינסופי, לעולם לא נוכל להגיע להכול. אבל יש דברים שראויים לחקירה, להתעניינות, לגילוי.
החיים שלנו, משמעות הקיום שלנו, הגוף, הרגש, המיינד, הרוח...
זה לא פילוסופיה, זה מציאות.
מה זה חיים שראוי לחיות?
