לעורר את המגנט הפנימי!

יאי, איזה ימים מדהימים. אז ככה זה מתגלה במציאות? ככה זה מרגיש?
כשעוד ועוד סימנים מגיעים לחזק את הדרך.
אני מלמדת את זה כבר שנים, ואיכשהו (אוי לבושה) זה פסח עליי.
לא סתם זה פסח עליי, התחבאתי היטב שלא ימצא אותי.
התחבאתי מתוך פחד גדול שגם אותו החבאתי היטב, בעיקר מעצמי.

והנה פתאום, ממש בהפתעה גמורה, זה מופיע ומופיע לנגד עיניי.
עוד ועוד אותות וסימנים, שמספרים לי שאני במקום הנכון בתוכי.
שהצלחתי לאסוף את כל החלקים שמרכיבים אותי, ולייצר מהם יצירת מופת של המחקר הפרטי שלי עלי אדמות.

המסרים מגיעים בשלל דרכים, דרך המון אנשים עם מילים שתופסים בתוכי מאסה קריטית ודוחפים אותי קדימה. 

ככל שאני מתבוננת בשינוי הזה מתפתח, אני מבינה כל מיני דברים.

אחד מהתובנות של היום היה לגבי היכולת למגנט, להדהד החוצה ולפגוש בחזרה. 

את המגנט שלי כיביתי באופן יזום כשהתחתנתי.
כדי למנוע קונפליקטים, סגרתי את הנראות שלי לעולם.
אלוהימ, כמה טוב שסגרתי את זה.
ניסיתי להפוך את זה בכל פעם באספקט אחר בחיים שלי, ללא הצלחה.
ככל שאני מלמדת אהבה עצמית כתשתית, המגנט שלי התחיל להתעורר, התחיל לרטוט, אבל לא מספיק.

טבילת אש

כל כך פחדתי שיגידו לי: "לא", שהיתי מגיע בכוננות הדיפה. בראש עוברים לי מיליון סיטואציות שבהם כמעט לקחתי צעד קדימה, ונעצרתי. כי עצרו אותי, כי פחדתי, כי לא האמנתי שזה יעבוד.

זה כמו לצעוד לתוך מים נעימים, מלטפים, מרפאים, עם תחושה שצועדים לתוך לוע של הר געש. מתי זה ישרוף? האם זה כבר שורף?

אני מתוסכלת מהיעדר שפע מים, מתחננת לעזרה, שלחו לי מים. והמים האלה שם לרגליי, ואני עיוורת להם, מבועתת מהם.