עשרה ימים שלמים הרגשתי שאני בתהליך עיבוד של המידע, הסכמה לשחרר ולדייק את מה שהעלנו בפגישה. הרגשתי את זה כמו בצק בתהליך לישה איטי. עוד קצת ועוד קצת ועוד קצת. וכל הזמן הזה בין הרגע לקחנו את החומרים הבסיסים להכנת העוגה המטפורית שלי, עד לרגע שאני אתן בו ביס יאמי, אני עוברת איתו את כל שלבי האפייה.
ותוך כדי לישה של הסיטואציה, אני מנסה להבין מה במתכון הזה לא עובד לי. הכנתי אין ספור עוגות בחיי, וברור לי שזו חייבת להיות שונה. אחרת. לא מסוגלת לאכול יותר את העוגות שהכנתי עד כה. לא טעים לי יותר.
המחשבות שלי בימים האלה קדחו. הרגשות התערבלו בתוכי. והתחושה הייתה שהכול תקוע. אבל לא בדיוק. הכול היה בתהליך עיבוד מידע איטי ויסודי. אלמלא הכרתי את המנגנון הזה של עיבוד מידע וההשפעה שלו על הראש, הרגש ואפילו הגוף, אני משערת שהייתי בלחץ מזה.
בימים האלה הייתי עייפה, חסרת מוטיבציה, דברים פשוטים עייפו אותי. לא הייתי מסוגלת להתמודד עם עוד דברים.
בעבר הייתי כועסת על עצמי על ימים כאלה. בטח ובטח אם זה כל כך הרבה ימים ברצף. היום זה מובן לי לחלוטין. יש תהליך מאסיבי שקורה ברקע. ממש כמו שמחשב נהייה איטי כשהוא בתהליך עיבוד מאסיבי של נתונים.
אנחנו מגייסים את כל ההוויה שאנחנו כדי לקבל החלטות הרות גורל. האינטואיציה אוספת מידע, המוח נמצא בפרוססינג, הרגשות מעבדים בכל פעם עוד תוצר של המוח הגיש. והלב, הלב מחכה בנחת, ממתין לתשובה הנכונה, זו שכוללת בתוכה צליל הרמוני של כל הכלים המשתתפים: ראש, לב, בטן, גוף (מיינד, רגש, אינטואיציה, גוף)
כל עוד כל החלקים האלה שלנו מעבדים ולשים את הרעיונות, מערבלים ביחד את חומרי הגלם, המערכת עובדת לאט בחלקים האחרים, היום-יומיים, הרגילים שלנו.
ואז מגיע רגע גורלי ומרגש שזה קורה.
יוריקה! מצאתי!
התשובה לשאלה שהפרה את מנוחתי הגיעה אחרי עשרה ימים בדיוק. מאותם הלילות שאני מרשה לעצמי להבהב בין ערות לשינה, בין חלום למציאות, בין מודע ללא מודע. שם תמיד קורה הקסם. נופל האסימון. מתקבלת התשובה האידיאלית, ההרמונית, המתכון לעוגה הטעימה.
שני הדברים המהותיים שכדאי לקחת כדרך חיים:
לקבל ברכות ובאהבה תקופות שבהם אין מוטיבציה, אין כוחות גוף/נפש.לצאת מנקודת הנחה שמשהו קורה ברקע, ושיצא מזה הרבה טוב.
זה חלק מתהליך ההתפתחות.
זה חלק קצר, וחיוני לתהליך, ואם נותנים לו מקום וכבוד,
הוא נגמר בזריזות ואפשר להמשיך הלאה לחלקים היותר מהנים.
כשיש ימים כאלה מעוכים - תמיד יש סיבה!
לא לנסות לקצר תהליכים. הלב לעולם לא משקר לנו. כש"זה זה!" - זה יושב בול.אין קצוות פרומים. זה שלם, יפה, אסטטי, טעים.
אם יש קצוות, המיינד יכול לספר לכם שזה הכי טוב שאפשר. הלב ידע שלא.
אפשר לנסות להתווכח ולשכנע אותו אחרת, אבל זה ממש-ממש לא לטובת אף אחד.
זו הדרך הארוכה והמתסכלת לשום-מקום.
מניסיון!
תחכו לזה. לרגע הזה שהלב נותן את האישור שלו.
זאת הבחירה הנכונה, שתביא אתם במינימום מאמץ למקסימום תוצאות.
נכון, אני משאירה אתכן קצת במתח לגבי המרכיבים של העוגה שלי,
אני מבטיחה שזה הולך להיות מופלא.
פרטים יגיעו בהמשך, כשהעוגה שלי תהיה בתנור ותתחיל להפיץ את ריחה המשכר...
בינתיים, אני מזכירה לכן את האבולוציה בדרך להגשמת משאלות לב (שהוא בהחלט חלק מהעוגה!),
פרטים כאן למעלה בטיפולים שלי ⇑⇑⇑
אני מבטיחה שזה הולך להיות מופלא.
פרטים יגיעו בהמשך, כשהעוגה שלי תהיה בתנור ותתחיל להפיץ את ריחה המשכר...
בינתיים, אני מזכירה לכן את האבולוציה בדרך להגשמת משאלות לב (שהוא בהחלט חלק מהעוגה!),
פרטים כאן למעלה בטיפולים שלי ⇑⇑⇑
חג שמח
♥ נטלי