18 טיפים

הסתכלות ארוכת טווח

מתנה שקיבלתי בשנים האחרונות: היכולת להתבונן באנשים והסיפור שלהם ~לאורך שנים~.
כשאני מטיילת פה בפייסבוק, מתוך מודעות שהוא מציג לי עיוות של המציאות, אני עדה בעיקר להפי-הפי של אנשים: טיולים, חגיגות, אירועים, משפחות, הצלחות.

לכולנו יש רגעים כאלה, שהכל דבש. 
אפילו שכולנו ילדים גדולים ויודעים שהחיים הם מגוונים יותר מקשת, אנחנו עדיין מאמינים שהחיים שלהם דבש, ושלנו קשת.

לאמוד את כלל החיים של מישהו (עצמינו) על פי נקודה בזמן, או לפי אספקט אחד מכלל החלקים המרכיבים את היום יום, זה הגיוני כמו מערכת החינוך.

כולנו נמצאים בדרך. כולנו לומדים כל הזמן. פוגשים אנשים, חווים חויות, עוברים דרך רגשות, דרך רצונות, דרך מחשבות, דרך הצלחות, דרך כשלונות, דרך פחדים, דרך קיפאון, דרך מוטיבציה...

אנחנו מתבוננים החוצה כדי לשפוט את עצמינו. ופייסבוק שיהיה בריא, מספק לנו שלל אפשרויות דבש להשוואה: איפה אני ביחס ל... הבעיה היא שזה גם כואב וגם לא אפקטיבי. 

אלא אם אתם מהאנשים האלה שאוהבים ביקורת ותחרות. אם אתם כאלה, עופו על עצמכם.
אם אתם לא, תרככו. תקשיבו, תאהבו, תקבלו, תפרגנו לעצמכם על מי שאתם ברגע הזה, תחליטו מי בא לכם להיות ברגע הבא. 

החיים הקשת.
עכשיו. מקודם. אח"כ.
משתנים ללא סוף.
ואנחנו איתם.
קשת.

♡ נט

מעבר רב מימדי

גלגל של רכב, אנחנו מתייחסים אליו כאל תלת-מימדי, כי יש לו נפח, כשבעצם הוא פועל לפי חוקי הדו-מימדיות. קדימה ואחורה. אנחנו נדרשים להתאמץ בשימוש בו ברב מימדיות, למשל בחנייה או בפרסה. 
אם היו ממצאים רכב עם גלגלי "כדור", שהוא עצם רב מימדי, דמיינו כמה קל היה לתקן תנועה לכל כיוון. בפרקטי: להחנות או לפרסס.

תחשבו כמה שינויים היה צריך להנדס ברכב כדי לעבור להשתמש בכדור רב מימדי במקום בגלגל "שטוח".
מבחינה פיסית, אני לא רואה שום בעיה לייצר מרכב כזה, כמו שפשוט צריך להיות הרגע הזה של "יוריקא מצאתי" אצל האדם הנכון.

ברור לכם שאני לא מתעניינת ברמה כזו ברכבים וגלגלים כמו שזה היתה הארה קטנה לגבי התודעה שלנו.
אנחנו עוברים מחשיבה דו מימדית לרב מימדית, יש לזה אין סוף השלכות על דרכי הפעולה שלנו, מערכות היחסים שלנו, וככל התפיסה שלהן לגבי מהות החיים.

מספיק שנתבונן בנושא הזמן, כדי להבין עד כמה החיים שלנו בדרך למהפך.

לבולוציה של הטיפול האישי

איך לא הבנתי את זה קודם?!? איך חשבתי שאפשר לעוף קדימה בחלק אחד ולהשאיר מאחורה חלק אחר?!? זה לא עובד ככה!!!

כשאנחנו עושים צעד קדימה בהתפתחות האישית שלנו, כשהגענו לתובנה משנת חיים, כשהשגנו ריפוי אמיתי לחלק כואב בעולם הרגשי שלנו, כששברנו איזה תפיסת מציאות מעוותת - זה משפיע עלינו באופן כלל מערכתי!

זה לא ירפא מערכת יחסים על הילדים שלנו וישאיר מאחורה את מערכת היחסים הזוגית, או להפך. אלא, כלל מי שאנחנו (תודעתית, רגשית, פיסית, כהורים, כילדים של, כחברים של, כאחים של, כמנהלים של, כעובדים של...) זז למעלה בסולם האבולוציה.


מה שכל-כך ריגש אותי כשנולד לו "לבולוציה" לפני כמה חודשים, היה שהרגשתי שהגעתי הביתה בתוך עצמי. שאספתי את כל החלקים של הדברים שאני אוהבת, חוקרת, לשה ומעבדת בחיי, והם הפכו לתמונה שלמה, ברורה, מהממת! בלי הפרדות, בלי מדורים, בלי הסתרה של חלקים אחרים שבי. הרקדנית חזרה אליי, המתקשרת יצאה מהארון, מטפלת המגע הסכימה לצאת מהצללים...

להתאהב בגוף

מכירים את זה שאתם מסתכלים במראה ויש איזה חלק בגוף שהוא בלתי נסבל בעין? 
שהוא רחוק מלהיות כמו שרציתם שהוא יראה.
כמו שהוא יכול להיראות.
אולי כמו שהוא נראה אצל אחרים...

מכירים את זה שאתם מסתכלים במראה ויש איזה חלק בגוף שמעורר בכם התרגשות?
נשמע נרקסיסטי מידי?
יש איזה קטע שזה נשמע לנו סביר לשנוא חלקים בעצמינו,
אבל זה בזוי להתאהב בהם.
למה? למה זה טוב?

זה לא נעים לנו, זה לא נותן לנו שקט, זה לא פייר כלפי עצמינו.
אז למה להמשיך עם זה?
כי זה מה שנהוג?
כי זה מה שלימדו אותנו בצורה מודעת או לא?
לא מיותר להחזיק האג'נדה כזו כשברור שיש אפשרות אחרת?!