18 טיפים

לבולוציה של הטיפול האישי

איך לא הבנתי את זה קודם?!? איך חשבתי שאפשר לעוף קדימה בחלק אחד ולהשאיר מאחורה חלק אחר?!? זה לא עובד ככה!!!

כשאנחנו עושים צעד קדימה בהתפתחות האישית שלנו, כשהגענו לתובנה משנת חיים, כשהשגנו ריפוי אמיתי לחלק כואב בעולם הרגשי שלנו, כששברנו איזה תפיסת מציאות מעוותת - זה משפיע עלינו באופן כלל מערכתי!

זה לא ירפא מערכת יחסים על הילדים שלנו וישאיר מאחורה את מערכת היחסים הזוגית, או להפך. אלא, כלל מי שאנחנו (תודעתית, רגשית, פיסית, כהורים, כילדים של, כחברים של, כאחים של, כמנהלים של, כעובדים של...) זז למעלה בסולם האבולוציה.


מה שכל-כך ריגש אותי כשנולד לו "לבולוציה" לפני כמה חודשים, היה שהרגשתי שהגעתי הביתה בתוך עצמי. שאספתי את כל החלקים של הדברים שאני אוהבת, חוקרת, לשה ומעבדת בחיי, והם הפכו לתמונה שלמה, ברורה, מהממת! בלי הפרדות, בלי מדורים, בלי הסתרה של חלקים אחרים שבי. הרקדנית חזרה אליי, המתקשרת יצאה מהארון, מטפלת המגע הסכימה לצאת מהצללים...

כנות כבסיס למערכות יחסים בריאות לאורך שנים


יש איזה נקודה קריטית שאחריה אנחנו נשברים. לפעמים יש אפשרות שזה יהיה מקור מוטיבציה לשינוי, אבל, כל מה שאנחנו לא נותנים לו פתרון מיידי, נדחה ועובר הלאה לרגע המיוחד הזה שנקרא מתישהו.

אנחנו עושים את זה עם ניירת, עם משימות מבאסות, אבל הגרוע מכל, זה כשאנחנו עושים את זה אל מול האנשים שאנחנו אוהבים.

כשאנחנו לא מפנים באופן קבוע את הרגשות שמצטברים לנו ממערכת היחסים, ההצטברות הזו היא פצצה בהמתנה.

יש המון סיבות למה אנחנו לא מפנים רגשות מהדרך:

להתאהב בגוף

מכירים את זה שאתם מסתכלים במראה ויש איזה חלק בגוף שהוא בלתי נסבל בעין? 
שהוא רחוק מלהיות כמו שרציתם שהוא יראה.
כמו שהוא יכול להיראות.
אולי כמו שהוא נראה אצל אחרים...

מכירים את זה שאתם מסתכלים במראה ויש איזה חלק בגוף שמעורר בכם התרגשות?
נשמע נרקסיסטי מידי?
יש איזה קטע שזה נשמע לנו סביר לשנוא חלקים בעצמינו,
אבל זה בזוי להתאהב בהם.
למה? למה זה טוב?

זה לא נעים לנו, זה לא נותן לנו שקט, זה לא פייר כלפי עצמינו.
אז למה להמשיך עם זה?
כי זה מה שנהוג?
כי זה מה שלימדו אותנו בצורה מודעת או לא?
לא מיותר להחזיק האג'נדה כזו כשברור שיש אפשרות אחרת?!

תקשורת רגשית, גופנית, מחשבתית


ביום ראשון הרגשות שלי העיפו אותי קיבינימטה. קמתי בבוקר הפוכה, והבנתי שהולך להיות יום של נטלי-חסרת-תועלת. אין לי זמן לזה, זעקה מתוכי נטלי-האחראית. לשווא.

אחרי שהקדשתי את היום לפירוק מטעני חבלה רגשיים, תמיכה של חברות וטיפול בטריגרים, יום שני הביא עימו נטלי-פרודוקטיבית ונטלי-יצירתית. ביום הזה הצוות היה גאה מאוד.

אבל אז הגיע יום שלישי. ביום שלישי התעוררה נטלי-בלי-חשק, כי שוב השתנו התוכניות של נטלי-יציבות. נטלי-בלי-חשק שכנעה את כולם שאין טעם להמשיך ככה כי זה מאמץ שווא. אנחנו מכירים את זאתי כבר. מעצבנת אבל צודקת. ואם לא מקשיבים לה, מגיעה נטלי-הממוטטת. זה אסון כשהיא מגיעה לשחק.

אחרי יום מלא חישובים ומסקנות לאיך להחזיר את היציבות, האמון והחשק, כולם הלכו לישון בתקווה ליום חדש.

אבל אז הגיע יום רביעי, והמית אסון חדש. נטלי-מיגרנה. אמנם זה הפורמט המעודן של נטלי-מיגרנה, אבל בשם כל חוסר התועלת העולמית, היא אלופת עולם. מה את רוצה היום? היא שותקת. כמו בדיחה גרועה על איך לריב עם אישה (אם אתה לא יודע מה הבעיה, אז כדאי שתדע!). נטלי-מיגרנה עברה מעירות לשינה. נטלי-המטפלת ניסתה לעזור, אבל היא הרבה יותר מוצלחת כשאין לה נטלי-מגרנה על הראש. בשלב הזה נטלי-האחראית כבר על סף התפוצצות. שבוע שלם של שטויות והבלים. מה עובר פה על כולם? איך אפשר להתקדם ככה?