עברתי לאתר חדש! לבולוציה!

18 טיפים

מילים הם הילדים של התודעה

מילים הם הילדים של התודעה.
אני מחפשת איך להעביר במילים עוצמה רגשית, וזה תמיד יוצא דל בצורה מכפירה ביחס לתחושה במלואה.
מילים הם לא ילדים של הלב.
כמה מופלאה שלא אהיה ביכולת הביטוי המילולי שלי, לעולם לא אוכל לקחת אותכם לעומקה של התחושה.

אני מוצאת שבשבוע האחרון יש כל כך הרבה שמגיע אליי ומבקש להביא ריפוי קולקטיבי, ואני חסרת אונים מול הדלות של המילים.
ראמטה תיאר את זה מקסים, זה כמו לרצות לחבק את הצבע לוונדר.

דברים שנכשלתי בהם השבוע ביכולת להעביר במדיה הזו:
* שירה מקודשת שמרטיטה את הנפש, ממיסה את האשליה ומביאה את השרירים למנוחה
* מיינד שתופס את המציאות כבינארית, שחור ולבן, וכמות הכאב שזה מביא אל הלב
* אהבה וכאב נפגשים בחיבוק עוטף, וצעקה אחת גדולה שהיתה צריכה לצאת מהגוף, כדי לשחרר אשמה, בושה, התעללות. וכמה שהגוף נהיה אוורירי ואוהב אחרי
* הצליל של גונג ענקי, שיוצר אדוות של חמלה וריפוי בגוף, גלים גלים של צליל, גלים גלים של אושר
* התבוננות, וראיה מעבר לראיה. לראות את הלב, את מעמקי הכמיהה הנשמתית דרך מבט
* להיות בהשתאות אל מול תהליך שיקום של הוויות אלוהיות בגוף אנושי, שלא זוכרות שזה רק משחק, שחיות את הכאב, שמבולבלות מהדרך. לראות את ההיזכרות, את ההבנה, את הריפוי, את הפריחה המחודשת.לראות את הפריחה אל מול עיניי ברגע אמת
* להיות אני, ברגע הזה. כשהלב כמו קריסטל צלול בוהק מבקש ממני, דורש ממני ללכת אחריו. והמציאות דורשת סבלנות. והראש מנסה בכל הכוח לעזור בדרכו. והרגשות מתערבלים מסביב. כשהחלק האנושי שאני כואב, והחלק האלוהי שאני יודע. זה רק זמן ארץ. הכל בסדר. תמשיכי ללכת אחרי הלב. ואני צועדת בדרך של הלב, עם אמון, מבלי לדעת, עם להרגיש את העכשיו, בלי האשלייה של האחר כך, ומבינה לאיזו גדולה אנושית הגעתי.

אני טובה במילים. אני אוהבת מילים. אבל מילים הם ילדים של התודעה.
חיבוק, ליטוף, רטט, ניצוץ בעיניים, מבט, הבעת פנים, מנגינה, אלה הילדים של הרגש.