טבילת אש

כל כך פחדתי שיגידו לי: "לא", שהיתי מגיע בכוננות הדיפה. בראש עוברים לי מיליון סיטואציות שבהם כמעט לקחתי צעד קדימה, ונעצרתי. כי עצרו אותי, כי פחדתי, כי לא האמנתי שזה יעבוד.

זה כמו לצעוד לתוך מים נעימים, מלטפים, מרפאים, עם תחושה שצועדים לתוך לוע של הר געש. מתי זה ישרוף? האם זה כבר שורף?

אני מתוסכלת מהיעדר שפע מים, מתחננת לעזרה, שלחו לי מים. והמים האלה שם לרגליי, ואני עיוורת להם, מבועתת מהם.


ניקוי הפחד, ניקוי כל הגרפיטי שמקושקש לו על קירות תת המודע, זה לנקות את האש, את הלבה.

אפשר פתאום לראות, להבין, לטעום, להריח. היי, אלה מים! הם היו כאן כל הזמן! והם מ-ו-ש-ל-מ-י-ם! והם כאן למעני!

אתן מרגישות את ההקלה?
אני מרגישה.
עמוק בתוך המים המופלאים של החיים.
אני כל כך כמהה שתצטרפו לשחייה, כאן, בלב מה שנראה כמו לוע של הר געש.
המים מדהימים.

כשאתן במים אתן יודעות בוודאות, שכל משאלות הלב שלכן ברות הגשמה.
כבר עשיתן את הבלתי אפשרי.
התמודדתן עם הפחד.
***