הבטחות, הבטחות?!

שאלתי את עצמי: איך אני יכולה להתיימר לעזור למישהי למצוא זוגיות, כשאני עוד לא שם?

עניתי לעצמי: אני יודעת איך זה מרגיש לפני ואחרי שברון לב. אני יודעת איך זה כשכול ההגדרות הפנימיות לזוגיות מעוותות ואיך זה כשהן מדויקות. אני יודעת איך זה כשיש העדר תשתיות על אהבה עצמית וגבולות, ואיך זה כשיש. אני יודעת איך זה להמשך לטייפקאסט הלא נכון, ואיך זה מרגיש כשזה נכון. אני יודעת איך זה מרגיש כשבכוח המחשבה אני בוחרת מה חשוב לי בזוגיות ואיזה בני זוג זה יביא, ואיך זה כשיש שילוב של הראש, הלב והאינטואיציה.

הקשתי על עצמי: אם את יודעת את כל זה, ושינית את כל זה בתוכך, איך הוא עדיין לא פה?

הקלתי על עצמי: בגלל תזמון. יש פה שני אנשים לתזמן ביניהם. תחושת הבטן שלי אומרת שזה לא הזמן, אפילו שהלב שלי כמו ילדה בת 3 רוצה-עכשיו-מיד-ציווי-סימן-קריאה. ובאותה הזדמנות יש איזה שלווה פנימית שנובעת מידיעה שכל מה שצריך לקרות מאחורי הקלעים קורה ברגעים אלה, כמו תזמון של סימפוניה עם מנצח מטורף.

שאלתי את עצמי: אז מה את מוכרת להן בסדנה הזו? אשליה שזה יקרה מתישהו אם הן ישתנו?

עניתי לעצמי כמו אמא אוהבת לילדה קטנה חסרת סבלנות: לא. אני מוכרת להן תשתיות. שילוו אותן בכל האספקטים בחיים שלהן. אני מוכרת להן ידיעה שהן עשו את מה שצריך ושאפשר להרפות. אני מוכרת להן את מה שאני מוכרת למטופלות פוריות שלי: אני לא מבטיחה הריון, אני כן מבטיחה עזרה, כלים, תמיכה בדרך, יצירת תשתיות מעולות לקליטה. אני לא יכולה להבטיח שום דבר שאינו בשליטתי. אבל אני כן עומדת 100% מאחורי מה שאני כן עושה: שינוי תת המודע, שינוי הרגשות המגיבים למציאות, שינוי המציאות.

הבאתי לעצמי את מכת המחץ: אז איך את כותבת שהשנה היא תגשים את משאלת הלב שלה?!

הבטתי לעצמי עמוק ללב ועניתי: כשסיימתי לעשות את כל עבודת ההכנה, ונשאר רק התזמון, החוויה הפנימית היא של הגשמה, כי אין יותר דיאלוג, ואין יותר ספק, ואין יותר קולות פנימיים שאומרים לסגת. כשזה שלם, זה שלם. אפשר לעבור להתעסק בדברים אחרים. זה כבר יקרה מעצמו. יש האפשרות שזה יקרה במידי. ויש האפשרות שזה ייקח זמן. רק שזה כבר לא מעניין. זה לא משנה. זה לא רלוונטי. זה כבר הוגשם. גם אם זה עוד לא מוחשי, אין כבר ספק. ועוד משהו, בגלל שזו עבודה קבוצתית, ההגשמות והמימושים מהירים יותר, כי יש פידבקים מכל הכיוונים ותמיכה מכל הכיוונים. יש פחות נפילות רגשיות, פחות ספקות, יותר עידוד, יותר עדויות לחיזוק.

חיכיתי לשאלה הבאה. חיכיתי עוד קצת. היא לא הגיעה. הקול נדם. התהליך הושלם. אין יותר ספק. עברתי לידיעה שלמה. כן, אני יכולה להוביל את אותן נשים גם דרך משאלות לב שטרם הגשמתי או שלעולם לא אגשים.

ככה אני חייה, את זה אני חוקרת כבר 5 שנים, ואני עדה למאות הגשמות של משאלות לב: שלי, של המטופלות שלי, של החברות הקרובות שלי.
זו חוויה מדהימה, הרגע הזה שזה באמת קורה. וכל הגשמה כזו מחזקת את הידיעה הפנימית שלי שאני מקיימת בדיוק את השליחות שלי כאן.




הגשמת משאלות לב: http://natalielaurencohen.blogspot.co.il/p/blog-page_3.html