הסתכלות ארוכת טווח

מתנה שקיבלתי בשנים האחרונות: היכולת להתבונן באנשים והסיפור שלהם ~לאורך שנים~.
כשאני מטיילת פה בפייסבוק, מתוך מודעות שהוא מציג לי עיוות של המציאות, אני עדה בעיקר להפי-הפי של אנשים: טיולים, חגיגות, אירועים, משפחות, הצלחות.

לכולנו יש רגעים כאלה, שהכל דבש. 
אפילו שכולנו ילדים גדולים ויודעים שהחיים הם מגוונים יותר מקשת, אנחנו עדיין מאמינים שהחיים שלהם דבש, ושלנו קשת.

לאמוד את כלל החיים של מישהו (עצמינו) על פי נקודה בזמן, או לפי אספקט אחד מכלל החלקים המרכיבים את היום יום, זה הגיוני כמו מערכת החינוך.

כולנו נמצאים בדרך. כולנו לומדים כל הזמן. פוגשים אנשים, חווים חויות, עוברים דרך רגשות, דרך רצונות, דרך מחשבות, דרך הצלחות, דרך כשלונות, דרך פחדים, דרך קיפאון, דרך מוטיבציה...

אנחנו מתבוננים החוצה כדי לשפוט את עצמינו. ופייסבוק שיהיה בריא, מספק לנו שלל אפשרויות דבש להשוואה: איפה אני ביחס ל... הבעיה היא שזה גם כואב וגם לא אפקטיבי. 

אלא אם אתם מהאנשים האלה שאוהבים ביקורת ותחרות. אם אתם כאלה, עופו על עצמכם.
אם אתם לא, תרככו. תקשיבו, תאהבו, תקבלו, תפרגנו לעצמכם על מי שאתם ברגע הזה, תחליטו מי בא לכם להיות ברגע הבא. 

החיים הקשת.
עכשיו. מקודם. אח"כ.
משתנים ללא סוף.
ואנחנו איתם.
קשת.

♡ נט