אפס חרטות!

חזרנו הביתה והיא הייתה עוד בדמעות. כל הנסיעה הסברתי לה למה חוויה כזו היא חשובה אפילו שהיא כרגע כואבת. היא בחרה ללכת בדרך הלב שלה, והמציאות דואגת להפגיש אותנו עם שלל אפשרויות. בלעדיהם היה פה משעמם, ובזכותם אנחנו עוברים כל הזמן אבולוציה אישית. אנחנו הרי יכולים להיות כל-כך הרבה יותר!

את האירוע הזה או כל אירוע היא יכולה לתייק בתוך נבכי נפשה (וכתוצאה מזה גם בגוף) כחוויה קשה, דרמטית, מלאת חרטה, אשמה, בושה, כעס, עלבון. חוויות כאלה בד"כ סוגרות לנו את נתיב רצון הלב, ומלמדות אותנו לוותר, להתפשר, ללכת על בטוח, להאמין שזה לא בשבילנו. היא הייתה בדרך לשם, עד שהפגשתי אותה עם האפשרות השניה.

האפשרות השניה היא לאהוב את עצמה על שהלכה בדרך. זה דרש אומץ, אמון, אהבה ואפילו גדולה להתמודד עם האפשרות של אכזבה. מתוך החוויה יש המון מה ללמוד לפעם הבאה. לא רק מה לא, אלא בעיקר מה כן. איזו גישה בריאה אפשר לאמץ כדי לעבור את זה בפעם הבאה בעוד יותר טוב.

איך לשחרר את המילה כישלון, לשחרר את התחושות הקשות והביקורתיות, ולקבל בשתי ידיים את מתנת הלמידה והגדילה.

כולנו עושים דרך, וכולנו גדלים ומתפתחים ומשתפרים בדרך.

ואז היה רגע קסם קטן משלי.
שמעתי את עצמי מסבירה לה על הכישלונות המרובים שלי, אה...הלמידות בדרך הארוכה והמיוחדת שלי. על ההתרסקויות, על העבודה הרבה שלא לתייק את זה עם אשמה ובושה, על השקט שיש בתוכי היום כשאני גאה בדרך שלי.

הייתה שם הקשבה אמיתית, לאורך כל הדרך (חפירה).
משהו שלא היה לפני זה כשההסבר היה "על יבש".

היא הבינה באמת.

שעתיים אחר כך שוב עלו דמעות, יצא עוד בכי, הופיעה שוב חרטה.

בבוקר היא כבר קמה חדשה.

השינה היוותה ריסטארט מערכתי.

שיעור לא פשוט ללמוד בגיל כל-כך צעיר, מצד שני זה לא קל באף גיל, והיא בדרך להיות מאסטרית של זה.

כמו בקליניקה, גם בבית.

דרך הלב היא הסכמה מורכבת ונפלאה.

1. ההסכמה להתמסר לדרך גם כשהיא לא זוהרת
2. ההסכמה ללמוד את השיעורים ולהשאיר את הדרך כל הזמן צלולה וברורה
3. ההסכמה להיות נאמן למשהו שיש סיכוי שאתה תהיה היחיד שיבין, עד שעוד אנשים יבינו.

אפס חרטות.

תשתיות של חמלה ואהבה בעיקר פנימה.

מסירות לב לדרך.

למידה אינסופית.

אבולוציה אינסופית.

💗

נטלי

#אבולוציה_אישית_בדרך_הלב