אני רואה את זה קורה בכל כך הרבה מישורים. את היין והיאנג מתרככים, מתחילים לשחרר הגדרה ולהתערבל בעדינות, ליצור מנעד מעודן של מעבר בין לבין. זליגה. Fade to gray
אנשי רוח מרגישים את הנתק מהמציאות, בוחרים בדרכים כלכליות יותר, רווחיות יותר, עוסקים בחומר: אדמה, בית, כסף, נדל"ן.
אנשי חומר מחפשים את אשר ביקשה נפשם, חוקרים פנימה, מה היה שם לאורך השנים ואיך למצוא את המשמעות של המציאות ושל הקיום.
אנחנו מכילים בתוכנו עולם ומלואו. אנרגיות נשיות וגבריות, מגיעים לקצה של איכות אחת ומגלים את האיכות השניה, מתחברים אליה, נלחמים, מרפאים עד שיש שקט. נחת. שלווה. אפשר לנוח מהמאבק האם אני כאן או שם, ופשוט להיות שניהם יחד. הכול ולא כלום. נטולי הגדרה.
אנשים נעים בעולם מתמזגים מחדש מרחיבים את ההגדרות שלהם לגבי עצמם. קהילות שלמות נעות בעולם ומתיישבות במקום אחר. משנים את האנרגיה של האדמה, את הרטטים שבהם האדמה רגילה לרטוט מאות שנים.
אנשים גדלים מתוך הטראומות האישיות שלהם וצומחים להוביל דרך בתחומם.
כעס הופך לשלווה, שנאה לאהבה, נקמנות לנתינה. צמיחה אישית והיפוך רגשי. גדילה, אבולוציה. שימוש בלמידה למטרות נעלות של עזרה וריפוי, במקום קורבנות והתפלשות במסכנות האישית.
קצוות מתרחקים ומתקרבים. מתרככים.
אור וחושך.
זכרי ונקבי.
עשייה ומנוחה.
קבלה ונתינה.
רוח וחומר.
אהבה ושנאה.
אחדות.
💗
