ציפיות, שברון לב ואהבה עצמית


כשהתרסק לי הלב לפני שנה פלוס, נעמדתי שוב מול העוצמה המטורפת של ציפיות.

הלב שלי כל כך שמח באהבה חדשה, שהוא הזיז הצידה כל קול פנימי שביקש אחרת. הייתה שם כמיהה ארוכת שנים לביחד, ומשם מאוד קל ליצר קו הגנה שלם ל"למה כן", לא משנה מה קורה במציאות. כשאנחנו בכמיהה ארוכה, והרצון מתגשם, הלב כל כך שמח, שהוא יהפוך עולמות בשכנוע עצמי בכדי לשמר גם את מה שלא מתאים.

לצפות להתפתחויות, לקוות להם, כרוך בלספר לעצמי סיפור, אפילו שבפועל, המציאות מציגה את הדברים אחרת. המיינד יספק כל תשובה אפשרית בכדי ליישר את הפער שבין הרצון, האמונה והציפייה לבין המציאות. עד כדי עיוורון טוטאלי.

אחד הדברים שנשארו איתי אחרי שנה של לב כואב, זה הפחד לתת אמון, להיפתח רגשית. כמו שמתי איזה מעטה דק ושברירי של הגנה על משהו מאוד רך ורגיש, וסיפרתי לעצמי שזה באמת יעזור. כמה שחיכיתי להרגיש בנוח להסיר את ההגנה, ידעתי מראש שאני הולכת להיפגע.

איבדתי את האמון מהמצפנים שלי (ראש-לב-בטן), כך שבהכרח הייתי מזמנת לי עוד מאבק פנימי מול מעטה ההגנה, ופגיעות צפויה לאחר הסרתה.

בחודש האחרון אני עוברת תהליך מרוכז של ריפוי ללב, הסרת המעטה וחזרה למצפנים שלי. אתמול קיבלתי הוכחה במציאות, שכשאני מוכנה מגיעה התמיכה לעשות את הדברים ברכות ובנועם.

כמה מסקנות מהדרך:

💗 להפסיק לספר לעצמי סיפורים.
הם עולים, בכל מפגש עם כל פוטנציאלי מחדש. והם ייקחו שליטה אם רק יתנו להם. לא לתת לסיפורים לייצר עוד אשליה.

💗 לקחת את הזמן.
זמן נותן פרספקטיבה. התפתחויות לוקחות זמן. היכרות לוקחת זמן. גילוי עצמי לוקח זמן, בטח ובטח גילוי עצמי בתוך מפגש עם מישהו חדש.

💗 לשמור נאמנות למצפנים.
נאמנות לעצמי היא ההגנה היחידה שבאמת יש בה תועלת. כשאנחנו כנות עם עצמינו, אפשר לשמוע ולהבין וללכת לפי הקו המשותף שהם מכוונים אליו. כל עוד אחד מהמצפנים שלנו מכוון לכיוון אחר, משהו שם לא נכון. המציאות מציגה את חוסר הדיוק.

💗 ליהנות מהרגע.
גם כשזה לא מדויק, יש סיבה שזה הגיע למציאות שלי. אפשר וכדאי ללמוד, ליהנות, לחוות, לגדול. בלי סיפורים, בלי ציפיות, בלי להפוך את זה למשהו שזה לא. כנות עצמית היא חלק חשוב בלא להיפגע. הנאה לא באמת דורשת עוד הסבר...

💗 חדות.
הקשבה למצפנים דורשת גם אומץ. כן זה כן. לא זה לא. "אולי" זה גם "לא", עד שהזמן ייתן עוד פרספקטיבה ואולי ירגיש בנוח יותר להפוך ל"כן" אם בכלל.
מה ששלי שלי. אין לי איך לפספס או להרוס את זה.

💗 קלות וזרימה.
כשהדברים "יושבים נכון", כשהם מושתתים על אהבה פנימה והחוצה, יש הרמוניה, אין מאבק. היעדר המאבק חייב לנבוע מהמציאות, ולא מהתגמשות וויתור יתר. זה נכון שבמערכת זוגית לאורך השנים יהיו אי אילו התגמשויות, רק חשוב שהם יבואו עם גדילה עצמית ולא הקטנות וביטולים קטנים עצמיים. זה מצטבר, ובסוף נשאר מעט מידי עצמי.

תאהבו את עצמכן.
אוהבת אתכן 💗
נט