איזון נשי-גברי

גדלתי בבית של בנות. יש לי אחות ואמא בבית. דודה וסבתא ובן דוד אחד. זה כאן בסביבה הקרובה. בחו"ל יש לי עוד הרבה משפחה, אבל ההשפעה שלהם על החיים שלי מגיעה במינון אחר.

גם יש לי ילדה. ושתי אחייניות. כולם כולם בנות.

אני מטפלת בנשים. מדברת לנשים. נפגשת עם נשים במעגלי נטוורקינג. החברות שלי הן נשים. יש לי גם חברים גברים, אבל המינון שבהם אנחנו בקשר הרבה יותר זניח.

אני עובדת עם הביציות והרחם. אפילו ברמה הכרומוזומאלית יש 3 Xים על כל Y בין גבר לאישה.

אני בקצה של הסקאלה. הלכתי עד קצה קצהו של הנשיות. ניסיתי לרכך את הקשיחות הגברית ששמתי על עצמי כדי להגן על כל הנשיות הזו. הצלחתי במידה מסוימת. לא לגמרי.

ביום אחד הגיע קצה חוט. צירוף מקרים. חיפשתי אותו המון זמן, אז יכולתי לראות אותו. מילה אחת. זה כל מה שהיה שם. אבא.

פנס קטן נדלק והאיר את התמיכה הנשית בחיי והיעדר התמיכה הגברית. חוסר איזון משווע. הזנחה פושעת מצידי.

אני מתחילה ללקט אותם במחשבות: אבא, סבא בימיו האחרונים, שני דודים, ועוד כמה דודים שהיו בילדותי, בני דודים, הבנים של בן דודי, גיסי. החברים שלי. אהובים שהיו ונגמר. השושלת המשפחתית.

את כל אלה אני מצרפת לזיכרונות הנשיים המאסיביים ומייצרת איזון מחדש. סיימתי להיות עקומה. אי אפשר לעוף עם כנף אחת. אני רוצה זוגיות חדשה בחיים שלי, אני רוצה את התמיכה שזוגיות מביאה, את האיזון אישה-גבר החיצוני כדי לשחרר ממני עודפים גבריים מתוכי.